מאז השירות הצבאי לא נפגשנו. הוא זיהה אותי מיד כשנכנסתי לטרקלין העסקים בנתב״ג. נדרשו לי כמה שניות כדי להיזכר. ישבנו לשיחה, ומסתבר כי גם הוא נוסע ליעד אליו אני נוסע. קבענו לשבת לשתות קפה ביחד למחרת בערב.
השיחה בבית הקפה זרמה בקלילות, העלינו זכרונות מימי השירות הצבאי, דיברנו על המשפחות.
״תדע שאני עוקב אחריך״ אמר ״אני יודע שיש לך בעיר משרד עו״ד עם שותפים מקומיים ושאתה נמצא הרבה על הקו. כבר מזמן חשבתי ליצור קשר ולנסות להיפגש לקפה״.
״תודה״, השבתי ״מה מביא אותך לפה?״
״יש לי פה דירה, אז לפחות אחת לחודש אני מגיע לראות מה קורה איתה״ השיב
עברנו לבר של המלון, ואחרי ששתינו קצת הוא פתח את סגור ליבו. הוא סיפר שהגיע לסופ״ש עם חברים, התאהב בעיר, והתחיל להגיע לעיר אחת לכמה חודשים. התחיל להכיר אנשים, והכיר את מריה. מאז בכל פעם שהוא מגיע לעיר הוא מבלה את זמנו איתה. לאחר כשנה של נסיעות תכופות רכש דירה חדשה בפרויקט שנבנה ע״י יזם ישראלי, ועכשיו היה לו גם תירוץ להגיע לעיתים תכופות יותר לעיר. ״אתה מבין, יש דירה שצריך לטפל בה, להשכיר, לשלם מיסים, לתקן, ככה אני יכול להסביר לאשתי למה אני נוסע בכזו תכיפות…״
הבנתי.
יש מי שרוכש דירה בחו״ל כדי לייצר לעצמו מקור הכנסה נוסף, יש מי שרואה עצמו כמשקיע נדל״ן, ויש מי שהדירה בשבילו היא רק תירוץ… ואתם…?
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.