הופתעתי.
לא קל להפתיע אותי, אבל בנסיעה הזו נשארתי בפה פעור.
אני רגיל בנסיעות עסקים לחו״ל, הרי זה מה שאני עושה כבר כמעט 20 שנים ולכן לא הופתעתי לפגוש את הלקוח עם אשתו בשדה התעופה (ולא שמישהו עדכן אותי לפני כן). הכרתי את השותף שלו, אבל מאחר והוא היה איש הקשר ליזם המקומי היה זה טבעי שהוא יצטרף לנסיעה.
הם הזמינו אותי להצטרף אליהם ללאונג׳ בשדה. ישבנו, פטפטנו ועשינו היכרות.
בשדה התעופה מיד אחרי הנחיתה התפצלנו. הלקוח נסע ביחד איתי ישירות למשרדי היזם ואשתו נסעה למלון.
הפגישה היתה מתוחה. הלקוחות שלנו לא עמדו ביעדי המכירות שסיכמו עם היזם ועכשיו כשהגענו לחתום על ההסכמים היזם לא מוכן למכור במחיר שסוכם עבור חבילת דירות גדולה יותר.
אנחנו מצידנו ניסינו בכל מיני דרכים להגיע לעמק השווה ולהציל במעט את העסקה, אבל ללא סיכום נפרדנו במטרה שכל צד יבחן את צעדיו וניפגש שוב לארוחת ערב ולפגישת עבודה למחרת.
כשהגענו למלון נדהמתי. הלקוח הזמין סוויטה והודיע לי שאני אישן בסלון בעוד הוא ואשתו ישנו בחדר השני.
הסברתי לו בנימוס שזה לא מקובל, ואם יש בעיה כספית אני ארד לקבלה ואזמין לעצמי חדר על חשבוני.
״תשמע העסקה על סף פיצוץ. אנחנו הולכים להפסיד כסף וגם את כל הרווחים הצפויים. אני לא מתכוון להשקיע עוד שקל בעניין״, אמר. ״אם אתה רוצה תיקח חדר על חשבונך.״
למחרת בבוקר הלקוח לא הגיע עם הצעה חדשה לפגישה עם היזם. כל ניסיונותיי לקבל ארכה של חודש חודשיים כדי שיצליחו לעמוד ביעדי המכירות ויזכו במחיר המוזל כמעט והתקבלו על ידי היזם עד שהלקוח החליט לסרב להצעה שלי בטענה שיכול להיות שלא יצליחו לעמוד ביעדים שלא עמדו בהם עד כה.
״יש לך הצעה יותר טובה?״ שאלתי
״שייחנק עם הפרויקט שלו. הוא תקוע. אין לו כסף והבנק לא מוכן לממן אותו. הוא צריך את הכסף שלנו.״ השיב
היזם לא הסכים לוותר ולמכור להם פחות דירות ממה שסוכם במחיר המופחת. אחרי 4 שעות של מו״מ יצאנו משם במפח נפש, כאשר הלקוח מצד אחד מתעקש לא לבקש גרייס נוסף בכדי לנסות לעמוד ביעדי המכירה וכל הכעס שלו מופנה אליי.
נפרדנו בלובי המלון. עליתי לחדר והזמנתי כרטיס טיסה חזרה לארץ למחרת בבוקר. את החשבון עבור הנסיעה הלקוח שילם רק אחרי מספר מכתבי התראה ואיום בתביעה.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.