״אתה זוכר אותי?״ הוא שאל כשנכנס למשרד.
האמת, הפנים נראו לי מוכרות, אבל לא היה לי שמץ של מושג מי האיש ומאיפה אנחנו מכירים.
״תעזור לי. תן רמז.״ אמרתי
האיש התיישב בכיסא מולי. התנשף, חייך ונתן לי להמתין במתח.
״אספר לך סיפור. לפני מספר שנים רכשתי דירה במדינה זרה. המתווך הציע לי לחלק אותה ל-2 יחידות דיור כדי למקסם את התשואה. התלבטתי. לא הבנתי את המשמעויות, והאמת לא כל כך עניין אותי, כי המתווך הדליק אותי על העניין והמספרים שהציג היו פנטסטיים. התייעצתי והסבירו לי את המשמעויות, אבל כאמור התעלמתי.
פיצלתי את הדירה כפי שהמתווך הציע, והרווחתי באמת יפה מהדירה.״
אוקיי, נו…
״אתה עדיין לא מזהה?״
לא
״הייתי אצלך בייעוץ. אמרת לי שיש סיכוי שיתעוררו בעיות בהמשך אם אני יעשה את זה ללא אישור של העירייה. לצערי, לא הקשבתי לך, ולפני חודש קיבלתי תביעה גם מהעירייה וגם מהשכנים ומחברת הניהול של הבניין. העירייה תובעת על עבודות ללא רישיון, פיצול בניגוד לחוק ולא זוכר מה עוד. השכנים הגישו תביעה על ירידת ערך הדירות שלהם בגלל הפיצול וחברת הניהול תובעת על זה שהסתרתי מהם את הפיצול כי שילמתי דמי ניהול עבור דירה אחת ולא שתיים.״
וואו, אמרתי, ואני עדיין לא זוכר את הפגישה הקודמת שלנו.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.