״היו לנו חסכונות. לא גדולים. אבל תבין אני רואת חשבון, לבעלי יש עסק עצמאי משלו, יש לנו 6 ילדים והחינוך לא זול.״ אמרה בתחילת הפגישה, והמשיכה ״את כל החסכונות לקחנו וקנינו את המגרש. המתווך הציג לנו את הבעלים ודאג לעורך דין מקומי וליווה אותנו לאורך כל הדרך. הקפדתי לבקש, וקיבלתי, דו״ח מעורך הדין המקומי שמראה שהכל תקין. קיבלתי דף מידע מהעירייה.״ היא שלפה והציגה לי את דף המידע ואת הסכם המכר.
״מצוין״ אמרתי ״אז מה השתבש?״
״אז זהו, שסמכתי על המתווך שלקח אותנו לעורך דין ולא בדקתי ובחרתי בעצמי.״
היא הוציאה דף מידע נוסף והציגה לי. בדף המידע שניתן לה לפני החתימה היה רשום שניתן לבנות על המגרש בניין בן 4 קומות ובתנאים מסוימים ניתן יהיה לקבל היתר לבניית 6 קומות. למרבה ההפתעה בדף המידע העדכני שהציגה נרשם כי המגרש אינו לבנייה ומהווה חלק משטח ירוק. הייתי המום. חסר מילים.
כינסתי את הצוות המקומי לסיעור מוחות. ההבנה היתה שמבחינה אסטרטגית אנחנו צריכים להביא למצב בו הלקוחה יכולה להחזיר לעצמה לפחות חלק מההשקעה. 3 עורכי דין הבקיאים בדין המקומי, וכל אחד זורק רעיונות וקווי פעולה אפשריים. בחנו כל זווית אפשרית עד שנקבעה הטקטיקה - להגיש תביעה כנגד העירייה. דף המידע הראשון שהוצג לנו היה מקורי עם חתימה מקורית של ראש העיר והאדריכל. לפיכך, אם עכשיו הקרקע אינה לבניה ומשמשת כשטח ירוק הרי שבוצע שינוי יעוד שפוגע בזכויות הלקוחה מבלי שניתנה לה ההזדמנות לטעון כנגד השינוי.
ההליך נמשך שנתיים ובסיומו בית המשפט הטיל על העירייה לפצות את הלקוחה. אומנם הפיצוי שנקבע היה נמוך מהמחיר ששילמה עבור המגרש, אבל חשבנו שזה פיצוי הולם.
העירייה ערערה על פסק הדין, והרכב השופטים שלח אותנו לנהל מו״מ. העירייה הציעה לתת זכויות בנייה על המגרש במקום פיצוי כספי. כשעורך הדין התקשר אליי במהלך הדיון לספר לי על ההצעה, אפילו לא התקשרתי לקבל את אישור הלקוחה. נתתי מיד אישור להסכמתנו.
אתם כבר מתארים לעצמכם את תגובת הלקוחה כששמעה את הבשורה…
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.