״איך אתה לא זוכר אותי?״ היא ק ארט לה דקה אחרי שאנחנו בתוך השיחה בה היא מספרת שקיבלה את מספר הטלפון שלי מחבר משותף שהיה איתי בכיתה בתיכון אי שם לפני כך וכך שנים… והאמת, לא זכרתי.
כשהיא הגיעה אליי עם בעלה לפגישה במשרד אחרי כשבוע נזכרנו בעוד מכרים וחברים משותפים, אבל ממרחק השנים לא הצלחנו להיזכר זה בזו.
מדובר בזוג שהחליט לפזר את ההשקעות ולרכוש דירה בחו״ל. אחרי שהסברתי להם מה התהליך, מה הדגשים ועל מה אפשר להתפשר ומה לא, דיברנו קצת על שוק הנדל״ן במדינה בה הם רוצים לרכוש, עברנו לדבר על העיר ולאחר מכן גלשנו קצת באינטרנט כדי להכיר את הקבלן/יזם. נתתי להם עוד טיפים והמלצות לבדיקות נוספות ונפרדנו.
כחודש לאחר מכן היא התקשרה וסיפרה שקיבלו טיוטת חוזה מהקבלן/יזם. היא תרגמה לאנגלית ושלחה לי לקרוא. הערתי את הערותיי והיא ביקשה להמשיך להתנהל לבד מול הקבלן/יזם.
ביקשתי שתשים לב לבטוחה שהיא מקבלת, לתנאי התשלום, לפיצוי שתקבל במקרה של איחור במסירה והאופן שבו תקבל אותו, וכמובן כל נושא המסירה והטיפול בליקויי הבנייה.
״שגר ושכח״. לפני כחודש היא שוב התקשרה. הפעם לבשר שחזרו מחו״ל וטסו מאחר וקיבלו סופסוף את הדירה. הם ממש מרוצים, הכל עבר יחסית חלק, ואפילו חתמו על הסכם ניהול עם החברה שהמלצתי להם עליה בפגישתנו הראשונה.
למחרת הגיע שליח למשרד עם חבילת שוקולדים ושאר מתוקים ענקית לאות תודה.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.