אנחנו חייבים להיפגש בדחיפות.
זה היה סמס שהעיר אותי ביום ראשון בבוקר מלקוח שאנחנו מלווים במכירות בפרויקט במדינה זרה. קבענו להיפגש אחר הצהריים בבית קפה בתל אביב בין 2 פגישות שלי.
״תקשיב, התברר לי שהם מוכרים לישראלים שמגיעים למשרד המכירות באתר.״ הוא אמר מיד בתחילת הפגישה.
״למיטב זכרוני קיבלתם בלעדיות על מכירות בישראל ולישראלים״ אמרתי ״נוציא להם מכתב ומקסימום נתבע״ הוספתי.
חזרתי למשרד בערב, הוצאתי את ההסכם ואכן יש ללקוח בלעדיות. התקשרתי ללקוח כדי לנסות להבין מה הוא יודע, מהיכן נודע לו ועוד שאלות שעדיין דרשו הבהרה. למחרת בבוקר התקשרתי ליזם בעצמי. הוא צחק בקול למשמע טענותיי.
״הם לא עומדים ביעדים, אני לא מוכר בבניין שהקצינו להם לשיווק. לא מבין את הבעיה. שיגידו תודה שאני לא מנתק אותם בכלל מהפרויקט.״
התארגנו במהירות הלקוח ואני לנסיעה כדי לפגוש את היזם פנים אל פנים.
בערב כשהגענו, אחרי כמה כוסות אלכוהול, הלקוח והיזם פרשו לפינה צדדית כדי לשוחח. אחרי כשעה הם חזרו לשולחן בו ישבנו עם עוד כמה מראשי החברה והשותף המקומי של הלקוח שלנו. הלקוח נראה מרוצה.
למחרת בארוחת הבוקר אמר לי ״עזוב, שכח מהכל, שלח לי חשבון עבור הנסיעה והשעות ובוא נתקדם הלאה.״
הופתעתי, אבל הבנתי שהם הגיעו ביניהם להבנות שלא ניתן להעלות על הכתב, כנהוג במדינה בה הם פועלים. לפעמים לנו כישראלים קשה להבין את האופן בו מתנהלים במדינות אחרות. התרבות והנוהג לא מוכרים לנו, ויש להם מרכיב חשוב בפעילות וההתנהלות העסקית.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.