״יש לך עסקה מעניינת?״ הוא שאל בזמן שאנחנו עושים חימום בתחילת האימון.
״תגדיר מעניינת״ השבתי.
״עד עכשיו התעסקתי עם השבחות של נכסים במדינה אחת, אתה אומר שאתה עובד במדינה אחרת, אז אם יש שם עסקת השבחה מעניינת אשמח לקבל פרטים״
״אני מבין״ השבתי וחשבתי לעצמי שהאיש לא רציני. לא דין מדינה אחת כדין מדינה אחרת. הוא לא מכיר את התרבות, הנוהג והמנהג, את השוק וצרכיו, וכבר רוצה להיכנס ולעשות השבחה.
בשבוע שלאחר מכן הוא שב ושאל את אותה השאלה בתחילת האימון, וכך בכל אימון ריצה עד שבאחד מהאימונים אמרתי לו שאשמח לשבת איתו לקפה ולהציג לו עסקה שהגיעה לשולחני.
הוא הגיע אליי למשרד וסיפר ביתר פירוט על העסקאות שעשה עד כה. שאלתי אותו אם הוא רציני, כי מתוך ההיכרות שלי מדינה אחת ממש לא דומה לאחרת. לקפוץ למים ישר ככה…
״כנראה שלא הבנת אותי. אני נכנס לעסקה כזו איתך. בדקתי עליך, אתה מכיר את השוק המקומי, אתה רציני, יש עליך רק חוות דעת טובות. לא מתכוון לזוז שם בלעדיך.״
הודיתי לו על הפרגון והמחמאות.
הצגתי לו את ההצעה שהגיעה מחבר מקומי. בניין במרכז הבירה שנמצא בהליך השבחה והעבודות נעצרו בגלל סכסוך בין הבעלים וכתוצאה מכך עומד למכירה.
סיכמנו על התעריף לליווי, והתחלנו לרדת לעומקם של הנתונים. לצערנו בנסיעה הראשונה לראות את המקום ולהיפגש עם בעלי מקצוע שילוו את הפרויקט, ככל שירדנו לעומקם של הנתונים הבנו שהמוכרים לא חושפים את כל הנתונים האמיתיים. למרות שחתמנו על מסמך הבנות והסכם סודיות, לא הצלחנו לקבל מהם את יומני העבודה שיפרטו מה כבר בוצע. מנהל הפרויקט שאמור היה לנהל את הפרויקט היה מתוסכל אבל המליץ לא להתקדם. חזרנו לארץ בידיים ריקות. בלי עסקה.
במטוס בדרך חזרה הוא אמר לי שאצא לחפש לו את העסקה הבאה…
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.