ישב מולי בחור בשנות ה- 50 המאוחרות לחייו במבט מודאג. הכרתי את אביו, גמלאי חביב ממוצא רומני, אשר ליוויתי בכמה עסקאות של רכישת ומכירת דירות ברומניה, אבל מעולם לא נוצר בינינו קשר חברי וכל האינטראקציה בינינו הסתכמה בפן העסקי-משפטי, יחסי עו״ד-לקוח. האב נפטר לפני מספר חודשים, והבן שהגיע למשרדי לייעוץ חשף בפני את הסיפור המלא.
אבא, מיכאל או מיקי כפי שכולנו קראנו לו, עלה מרומניה בשנות ה- 70 ועבד כטכנאי בבזק. לאחר המהפכה ברומניה ב- 1989 החל לנסוע מעת לעת לרומניה. היו לו שם חברים מביה״ס, משפחה כבר לא נותרה. בתחילת שנות ה- 90, לא זוכר בדיוק מתי, הוא קנה דירה בבוקרשט במחיר שהיה ממש מגוחך, לדבריו. הוא הודיע לאמא שהוא רוצה להפסיק לעבוד ולקחת את הפיצויים ולקנות עוד כמה דירות בבוקרשט.
אני זוכר שהיה ויכוח גדול בבית. אמא לא התלהבה מזה, והודיעה לו שהיא לא מתכוונת לעבור לגור ברומניה, ובכלל לא מבינה מה הוא יעשה עם כל הדירות האלה, אבל לאבא היה חלום להפוך לבעל נכסים. אני חושב שהוא היה סוג של יזם.
הוא התפטר מהעבודה והחל לטוס לעיתים ממש תכופות לרומניה. קנה ומכר נכסים. עם הזמן, ככל שאני ואחותי גדלנו, הוא החל להאריך את השהיות שלו ברומניה, עד שכמעט והעתיק את חייו לשם והיה מגיע לארץ לביקורים פעם-פעמיים בחודש. הוא המשיך לקנות דירות, לשפץ, להשכיר, למכור. אני יודע שבשלב מסוים הוא היה בעלים של למעלה מ- 50 דירות. האמת היא שבמהלך השנים לא כל כך התעניינתי ברכוש שצבר שם, במעשיו ובענייניו. הייתי עסוק בענייני, צבא, לימודים, נישואים, גידול ילדים, ואבא תמיד היה שם ברקע, מגיע לביקורים, מפנק את הנכדים במתנות. פעמיים במהלך כל השנים ביקרנו אותו בבוקרשט ותמיד העמיד לרשותנו דירה מאובזרת ומפנקת.
כשאבא נפטר לפני כחצי שנה, אחרי מחלה לא קלה כשאמא ואנחנו טיפלנו בו, החלטנו בסיום השבעה שאסע לרומניה ואתחיל לטפל בדירות שהיו בבעלותו. בארץ הוא לא השאיר צוואה, ואמא ואחותי טיפלו בצו ירושה.
מסתבר שלאבא היתה ככל הנראה בת זוג רומנייה, דנה, בכל השנים שהיתה גם המזכירה או מנהלת החשבונות שלו. היא האדמיניסטרטור של שתי חברות שאבא היה בעל המניות שלהן, והיא גם מחזיקה במפתחות של הנכס היחיד שאיתרתי על שם אבא - בניין בן 3 קומות עם 6 דירות במרכז בוקרשט. נראה לי שחלק מהדירות שאבא רכש במהלך השנים נרשמו ככל הנראה על שמה של דנה, בת זוגו הרומנייה.
במסגרת הליך הוצאת צו הירושה בארץ אני ואחותי ויתרנו על חלקנו בירושה לטובת אמא. אמא היא היורשת היחידה של אבא. אני רוצה לרשום את הבנין והדירות בבוקרשט על שם אמא כמה שיותר מהר. משיחה שקיימתי עם דנה אני מבין שהיא לא האריכה את חוזי השכירות של הדירות והבניין עומד כבר שנתיים ריק, אבל מאחר והיא האדמיניסטרטורית של החברה אני לא בדיוק יודע מה היא עושה שם. היא לא הסכימה להיפגש איתי, לתת לי מפתחות של הבניין ואפילו לא להראות לי את המסמכים והנהלת החשבונות של החברות. אבל אני צריך את עזרתך מעבר לכך. אני רוצה לעשות בדיקה מקיפה להבין אם יש לאבא עוד נכסים ברומניה שאני לא איתרתי.
אני לא יודע אם דנה, בת הזוג הרומנייה, היתה שותפה של מיקי או רק אדמיניסטרטורית כפי שתיאר הבן, ואם הם היו שותפים אני מקווה שמערכת היחסים ביניהם היתה מוסדרת בהסכם כתוב, או לכל הפחות מוסדרת במסגרת תקנון החברה (ככל והם היו שניהם בעלי מניות בחברות) לרבות נושא העברת המניות בעת פטירתו של מי מהם. העדר הבהירות בענין, מן הסתם, מקשה על ביצוע מהלכים ומחייב בדיקות מעכבות זמן.
מעורבות בנעשה היא קריטית. אמנם לא תמיד אפשרי להיות מעורבים בכל פרט, אך חשוב לשמור על קשר עם הנכס, עם השוכרים, עם המנהלים ולוודא שההשקעה מתנהלת כמצופה. המשפחה בארץ היתה מנותקת רגשית ומעשית מעסקיו של מיקי, וזה יצר קושי רב לאחר מותו.
וגם השארת צוואה מסודרת חוסכת כאבי ראש ומאבקים משפטיים מיותרים. במקרה זה, היעדר צוואה הוביל לעיכובים ולמורכבות בתהליך הירושה, שהתנהל בין ישראל לרומניה, כאשר נדרשנו להסביר לבית המשפט הרומני באמצעות חוות דעת משפטיות מה הדין הישראלי קובע לעניין ירושה (ששונה במקרה הזה מהדין הרומני) ולא פחות מזה להסביר את משמעות ה׳הסתלקות מירושה׳ שביצעו הילדים לטובת האם.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.