הוא קבע איתי בלובי המלון וברגע האחרון הנהג שלו ביקש ממני להתלוות אליו לחדר פרטי.
נכנסתי לחדר והבחנתי בו יושב על השולחן עם סיגר דולק כוסית שביס ושקדים בצלחת קטנה.
התיישבתי והוא החל לשתף
אי שם בתחילת המילניום התאגדנו כמה משקיעים לרכוש קרקע חקלאית במדינה זרה ולהשביח אותה. כל אחד מהמשקיעים הקים לעצמו חברה במדינת היעד, 2 מבין המשקיעים הובילו את כל המהלך.
הקרקע נבדקה על ידנו, נמצאה נקייה מבחינה משפטית ונרכשה.
מובילי המהלך החלו בהליכי תכנון, ולמרות שיחות רבות שקיימתי עימם וניסיתי להסביר להם כי האזור, האוכלוסיה והמרחק מהעיר הגדולה אינם מתאימים לתוכניות שלהם, וכשהכינו תוכניות הערתי לגבי העדר שטחים ציבוריים, גינות, מוסדות חינוך ומרכז מסחרי. כל הערותיי נדחו תמיד בתשובה ״אתה לא מבין״, ״יהיה בסדר… העירייה תדאג לזה״ וכיוב׳ אמירות.
ואז… 2008. משבר עולמי. מחירי הנדל״ן קרסו. התוכניות נכנסו למגירה ונשכחו.
היינו בקשר במהלך השנים. כל אחד מהמשקיעים חיפש איך לחלץ את השקעתו וחיפש קונים (לעצמו או לכלל הקבוצה). מעת לעת הגיעו הצעות, אולם המחירים שהוצעו היו גורמים להפסד גדול והם ויתרו.
ופה הוא הכניס אותי שוב לתוך הסיפור שלו. לפני כשלוש שנים הגיעה הצעה מפתה, שעל פניו נראה שתוציא את כולם ברווח קטן. הם הגיעו למשרד, תיאמו ביניהם מי יעשה מה, נתנו לי יפוי כוח וציידו אותי בקווים אדומים למו״מ. קיימנו שיחות זום עם הקונים הפוטנציאליים, בנינו מתווה לעסקה וחתמנו על הסכם מקדים.
כאן התחילו לצוץ הבעיות: מסתבר שהקרקע עברה אי שם לפני למעלה מ-10 שנים הליך של שינוי ייעוד, ועכשיו העירייה מבקשת מס גבוה יותר ממה שחשבו המשקיעים מלכתחילה; לקונים, אשר היתנו את השלמת הרכישה בהליכי התכנון שלהם, נדרש זמן ארוך יותר משחשבו והיה צריך להסכים להארכת מועדים; אחת מהחברות הקפיאה את פעילותה כדי להימנע מהוצאות ועכשיו נדרש היה להחיות ולהפעיל אותה מחדש; ועוד…
ב-3 השנים האחרונות התרתי פלונטר אחר פלונטר, קיימתי לא מעט נסיעות, שיחות, פגישות וישיבות לצורך טיפול בעסקה וקידומה. קצת לפני החגים העסקה הסופית נחתמה.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.