תשעים אחוז.
זה המספר שאסף חזר עליו בכל שיחה שלנו באותם שבועות. תשעים אחוז מהמחיר כבר שולמו. הבניין עמד, החזית גמורה, המעלית עובדת. בדירה שלו באתונה חסרו רק הגמרים האחרונים והריהוט. הוא כבר ידע איפה תעמוד הספה.
הדירה הזו הייתה החלק הראשון בתוכנית שאסף בנה לאט, במשך כמה שנים. להשכיר אותה בשנים הקרובות, ובהמשך לבלות בה חלק מהשנה, כשהילדים יהיו גדולים. הוא טס לאתונה פעמיים במהלך הבנייה, צילם כל קומה שעלתה, ושלח את התמונות לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. בפעם האחרונה שהיה שם, מנהל העבודה לחץ לו את היד ואמר: ״עוד חודש וחצי, אתה מקבל מפתח.״
ואז הפועלים פשוט הפסיקו להגיע.
בהתחלה הוא חשב שמדובר בעיכוב רגיל, מהסוג שכל מי שקנה דירה על הנייר מכיר. אחרי שבועיים הוא התקשר לקבלן. הקבלן דווקא ענה, ואמר משפט אחד שאסף חזר עליו מילה במילה: ״אני לא חוזר לאתר עד שהיזם משלם לי מה שהוא חייב.״
אסף התקשר ליזם. הטלפון לא ענה. המיילים נשארו בלי תשובה. אחרי עוד כמה ניסיונות התברר מה שכבר היה ברור לכולם באתר: היזם נעלם.
כשאסף התקשר אליי, הוא כבר לא שאל מתי יקבל מפתח. הוא שאל: ״אילן, הכסף שלי עוד קיים?״
לשאלה הזו, בניגוד להרבה מקרים שאני רואה, הייתה תשובה.
בזמן החתימה התעקשנו על רישום prenotation לטובתו על הנכס. בעברית פשוטה, זו משכנתא מותנית. היא לא נותנת לרוכש את הדירה. היא רושמת בספרי המקרקעין שיש לו טענה כספית על הנכס, ושהטענה הזו נרשמה בתאריך מסוים.
אסף בקושי זכר אותה. בשבילו זה היה עוד מסמך בערימה, עוד חתימה ביום ארוך אצל הנוטריון. אני זוכר שהוא שאל אז אם זה באמת נחוץ, כי ״היזם הזה בנה כבר שלושה פרויקטים, הוא לא הולך לשום מקום.״ עניתי לו שאני לא מבקש את זה בגלל היזם. אני מבקש את זה בגלל היום שבו כבר לא יהיה חשוב מי היזם.
עכשיו המסמך הזה היה כל ההבדל.
כי כשיזם נעלם, כולם מגיעים לאותו נכס. הקבלן עם החשבוניות שלו, ספקים שלא קיבלו תשלום, אולי גם רוכשים אחרים בפרויקט. לכל אחד מהם יש טענה, ולרובם יש טענה צודקת. אבל צדק לא קובע את הסדר. בסוף יש בניין אחד, וכמות כסף מוגבלת, והשאלה היחידה שמשנה היא מי עומד ראשון בתור.
מי שיש לו רק חוזה עומד בתור עם כולם. מי שיש לו רישום עומד במקום שהרישום קבע לו.
הגשנו תביעה. כאן צריך להסביר משהו על prenotation, כי זה בדיוק המקום שבו אנשים מתבלבלים. היא לא הופכת אוטומטית לבטוחה מלאה. כדי שתהפוך למשכנתא של ממש, צריך פסק דין חלוט שמכיר בחוב. רק אז, ובחלון זמן קצר, היא הופכת למשכנתא, ואז המשכנתא נחשבת כאילו נרשמה ביום שבו נרשמה ה-prenotation. מי שנרשם אחרי אסף נשאר מאחוריו, גם אם הגיע לבית המשפט לפניו.
זו העוצמה של המנגנון. וזו גם החולשה שלו.
כי פסק דין חלוט ביוון לא מגיע מהר. הדיון נקבע, נדחה, נקבע שוב. עברו חודשים, ואז עוד חודשים. בינתיים הדירה עומדת כמעט גמורה, בלי מטבח ובלי דלתות פנים, ותשעים אחוז מהמחיר יושבים בתוך קירות שאסף לא יכול להיכנס אליהם, ולא מכניסים לו שקל. הריהוט שהזמין עדיין מחכה במחסן של הספק, ושם הוא עולה לו כסף כל חודש. אסף שלח לי הודעה אחרי אחת הדחיות: ״אז אני ראשון בתור. לבניין שאף אחד לא גומר.״
הוא צודק, וזה הצד הפחות נעים של הסיפור הזה. הסיפור הזה עוד לא נגמר. אסף לא קיבל דירה, ועוד לא קיבל את הכסף. מה שיש לו זה מקום. מקום טוב, בראש התור, כשכל השאר עומדים מאחוריו. אבל עדיין מקום בתור, ולא מפתח.
אני חושב על זה הרבה. רוב מי שקונה דירה על הנייר שואל שאלה אחת לפני שהוא חותם: מתי אני מקבל את הדירה. כמעט אף אחד לא שואל את השאלה השנייה: ואם לא, מה יש לי ביד?
אצל אסף התשובה לשאלה השנייה הייתה מסמך רשום עם תאריך. בהרבה הסכמים שמגיעים אליי, התשובה היא חוזה, קבלות על העברות בנקאיות, ותקווה. כל עוד היזם עומד, ההבדל בין השניים לא נראה. ביום שבו הוא נעלם, זה ההבדל היחיד שנשאר.
ותשעים אחוז ששולמו בלי שום רישום הם לא תשעים אחוז מדירה. הם תשעים אחוז מתביעה.
השאלה שהייתי שואל במקומכם
- אם היזם נעלם מחר, מה רשום על שמי בספרי המקרקעין, ולא רק בחוזה?
- כמה מהמחיר אני משלם לפני שיש לי משהו רשום, ומה מגן על הכסף הזה בדרך?
- אני יודע מי עוד עלול לעמוד בתור על אותו נכס, ואיפה אני ביחס אליהם?
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.