הסתיו מזכיר לנו שכל עץ חזק יודע לוותר על מה שלא משרת אותו יותר.
גם במקצוע שלי, יש רגעים שבהם הדבר הנכון הוא דווקא לא לקחת תיק.
לפני כמה חודשים פנה אליי יזם ישראלי שגייס קבוצת משקיעים לרכישת מגרש לבניה בפורטוגל. המיזם נשמע מרשים, 15 יחידות דיור יוקרתיות באזור תיירותי מבוקש, משקיעים רציניים שכבר העבירו מקדמות, ולוח זמנים אגרסיבי להתחלת הבנייה.
בפגישה הראשונה הסברתי לו מה נדרש: בדיקות גילוי נאות מקיפות של המגרש, אימות זכויות הבנייה וההיתרים התכנוניים, וריפיקציה של תנאי הקרקע והתשתיות, בדיקת עיקולים ושעבודים, חוות דעת משפטית לגבי סטטוס המוכר, ועוד שורה של בדיקות קריטיות. זה לא רק בשביל היזם, זה בשביל המשקיעים שהפקידו את כספם בידיו.
״תקשיב״, הוא אמר בחוסר סבלנות, ״יש לי משקיעים שמפעילים עליי לחץ להתקדם. כולם כבר חתומים על הסכמי השקעה. המוכר הוא חבר של חבר, הכול בדוק. אני לא צריך את כל הבירוקרטיה הזאת. תעשה לי משהו פשוט וזריז שיאפשר לנו לסגור את העסקה.״
כשניסיתי להסביר שבלי בדיקות יסודיות הוא חושף את המשקיעים שלו לסיכונים עצומים, בעיות בתב״ע שיכולות לעצור את הפרויקט לחלוטין, מגבלות בנייה שיפחיתו את מספר היחידות, חובות נסתרים שיכולים לבלוע את כל ההשקעה, הוא התעצבן.
״אני עושה את זה כבר עשר שנים. אני יודע לזהות עסקה טובה. עורכי דין אחרים שדיברתי איתם אמרו שאפשר לעשות את זה בחצי מהזמן ובחצי מהעלות.״
ואז הבנתי שהגענו לנקודת השלכת.
״תראה״, אמרתי לו, ״אני מבין את הלחץ. אבל יש לך כאן אנשים שנתנו לך את חסכונותיהם. הם סומכים עליך שתעשה את זה נכון. ואם אני אחתום על מתווה משפטי שמדלג על הבדיקות הבסיסיות ביותר, אני למעשה שותף לסיכון שלהם. זה פשוט לא משהו שאני מוכן לעשות.״
הוא היה משוכנע שאני מפחד מדי,
שאני מסרבל,
שאני לא מבין את ״הדינמיקה של עולם העסקים האמיתי״.
הוא אמר לי שהמשקיעים שלו מתוסכלים מהעיכובים, ושהם מצפים ממנו לפעול במהירות.
״אז אולי כדאי שתמצא עורך דין שמוכן לעבוד ככה״, אמרתי.
״אני לא יכול ללוות פרויקט שבו אני יודע שיש חורים משמעותיים בבדיקות המשפטיות, במיוחד כשמדובר בכספי משקיעים.״
לא היה לי קל עם ההחלטה. זה היה פרויקט גדול, שכ״ט עו״ד נאה, וחשיפה למשקיעים שיכלו להפוך ללקוחות עתידיים. הקול הפנימי לחש ״אולי אתה פרפקציוניסט מדי, תן לזה לקרות.״
אבל הניסיון שלי צעק משהו אחר.
הוא מצא עורך דין אחר.
הגיש את המסמכים המקוצרים.
המשקיעים נרגעו כשראו שהעסקה מתקדמת.
שבעה חודשים אחר כך קיבלתי טלפון מאחד המשקיעים.
התברר שהמגרש היה כפוף להגבלות תכנוניות שלא התגלו בבדיקה השטחית, אפשר היה לבנות רק 8 יחידות במקום 15, וגם אלה בגובה מוגבל שהפך את היחידות לפחות אטרקטיביות. בנוסף, נמצא שעבוד ישן על המגרש מטעם בנק מקומי שדרש פירעון מיידי. כלכלת הפרויקט קרסה לחלוטין.
המשקיעים איבדו את המקדמות. היזם התמודד עם תביעות.
״למה לא אמרת לו שזה לא יעבוד?״ שאל אותי המשקיע בתסכול.
״אמרתי לו״, עניתי בשקט. ״אבל הוא לא רצה לשמוע.״
כמו עץ בשלכת שמוריד את העלים הצהובים כדי להתחזק לקראת החורף, גם אנחנו בתור אנשי מקצוע חייבים לדעת מתי לשחרר.
לא מתוך פחד או חולשה, אלא דווקא מתוך כוח, הכוח לשמור על העקרונות המקצועיים שלנו גם כשהלקוח, השוק, והלחץ הכלכלי לוחצים לכיוון אחר.
הערך האמיתי שעורך דין מביא הוא לא רק הטכניקה המשפטית. זה האומץ להגיד ״לא״ כשצריך. לא לעסקה פגומה. לא למתווה מסוכן. ולפעמים, לא ללקוח שמסכן לא רק את עצמו, אלא גם את האנשים שסומכים עליו.
מאז, אני מבהיר ללקוחות כבר בשיחה הראשונה: אם אתה גייסת משקיעים, האחריות שלך כפולה. ואם אני רואה שאתה חושף אותם לסיכון מיותר, לא אהיה חלק מזה.
זה לא עניין של להיות זהיר מדי. זה עניין של להיות אחראי.
ולפעמים, הדבר הכי טוב שעורך דין יכול לעשות עבור הלקוח, זה לא להיות עורך הדין שלו.
איזה עקרונות אתם לא מוכנים לוותר עליהם במקצוע שלכם, גם כשזה עולה לכם במחיר?
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.