הפעם אני רוצה לספר לכם את זה כמעט מילה במילה כפי ששמעתי את הסיפור מאורן, שהשבוע שלח לנו חבילה גדולה של פירות ושאר נשנושים למשרד.
בכל מיני הזדמנויות חברתיות, או בסמול-טוק לפני פגישת עבודה שמעתי על אנשים שקונים דירות בחו״ל. לא כל כך הבנתי מה העניין הגדול שעושים מזה, ואז לפני כמה זמן התחלתי לראות בטלוויזיה פרסומים של חברות שמשווקות דירות ווילות בקפריסין. זה ממש סיקרן אותי והתקשרתי לכוכבית שהופיעה על המסך, אבל המחיר היה יקר עבורי אז אפילו לא הלכתי לפגישה.
עד שערב אחד בזמן שאני גולש באינטרנט קפצה לי מודעה של חברה שמשווקת דירות ביוון שתפסה לי את העין. לא יודע מה זה היה, הכיתוב, העיצוב. השארתי את הפרטים שלי ולמחרת בבוקר יצרה איתי קשר בחורה נעימה שהזמינה אותי לפגישה בכדי לשמוע יותר פרטים. היא סיפרה שהחברה הינה חברה בבעלות ישראלית עם סניף באתונה, וסירבה לתת יותר פרטים, רק שאלה כמה שאלות כדי להבין, לדבריה, אם יש לי את ההון המספיק כדי שלא נבזבז האחד לשני את הזמן. אהבתי.
הגעתי למשרדים במתחם ב.ס.ר בבני ברק. הנוף היה משגע לכיוון קו החוף של תל אביב, עיצוב מודרני, משרד יוקרה, והבחור הצעיר שפגש אותי, בשנות ה- 20 המאוחרות, הציג מצגת מושקעת על בניין דירות במרכז אתונה עם נוף לאקרופוליס, מרפסות מעוטרות, והציע לי דירת סטודיו בקומה השלישית הפונה לכיכר קטנה וחמודה. בניין שיימכר כולו למשקיעים ויושכר למקומיים, כאשר אנחנו נוכל לבחור בין השכרה לטווח ארוך להשכרה לטווח קצר, ואפילו נתן לי אינדיקציות לגבי דמי הניהול ודמי השכירות הצפויים בכל אחת מהאפשרויות. הוא הסביר שיש עו״ד ישראלי נאמן לעסקה שהכסף שלי יועבר אליו, והוא יעביר לחברה בהתאם להתקדמות. דיברנו על המפרט. דיברנו אפילו, אם אני זוכר נכון, על המיסוי ביוון, ועל ההזדמנות שיש לישראלים לגבי מס שבח (האמת שלא כל כך הבנתי את ההסבר שלו בעניין). הוא הראה לי תמונות של פרויקטים קודמים שלהם, בניינים חדשים ומודרניים שנראו מרשימים מאוד. הוא סיפר שהם חברה מובילה בשוק הנדל״ן היווני, עם ניסיון של שנים רבות. ואז התחיל הלחץ של לחתום... כי הדירות נחטפות... כי נעלה את המחיר... כי... וכי... וכי.
באמת שלא יודע מה קרה לי, אבל אחרי כמעט שלוש שעות של שיחה ו-2 כוסות אספרסו, חתמתי על ההסכם ונתתי הוראה להעביר לחשבון הנאמן סכום של 50% מהמחיר של הדירה. הרגשתי גל של התרגשות כשראיתי את התמונות של הדירה. דמיינתי את עצמי יושב במרפסת הקטנה, שותה קפה יווני וצופה בשקיעה. הבחור הצעיר היה כל כך משכנע, שכמעט שכנעתי את עצמי שאני עושה את עסקת חיי. אבל בדרך הביתה, התחלתי לחוש חוסר מנוחה. משהו לא הרגיש לי בסדר.
כשהגעתי בערב הביתה, אחרי שסיפרתי לאשתי והיא התחילה לשאול שאלות, התחילו לנקר בי הספקות, אבל עדיין ״לא נפל לי האסימון״. היא כעסה שחתמתי בלי להתייעץ, בלי לתת לעו״ד לקרוא על מה חתמתי, בלי לקרוא קצת על העיר והשכונה. פטרתי את הטענות שלה, אבל...
למחרת בבוקר התעוררתי כשהראש מלא בשאלות: מי החברה שמכרה לי? איפה בדיוק זה מרכז אתונה? האם הדירה שרכשתי סחירה? האם היא תירשם על שמי בטאבו ביוון? מה לגבי המס שצריך לשלם? האם צריך לדווח על הקניה? איך התפתיתי לקנות בלי לבדוק? מי זה הנאמן הזה? הסתובבתי כל היום עם השאלות האלה בראש. בערב, בדרך מהמשרד, התקשרתי לחבר שזכרתי שגם הוא קנה דירה או וילה איפשהו ביוון, וסיפרתי לו על הקניה ועל החששות שלי. הוא שטף אותי כהוגן על הפזיזות ועל זה שלא התייעצתי ורק הגביר אצלי את החששות והחרדות. בסוף השיחה, אחרי מבול של מים ששפך לי על הראש שאלתי אותו: ״בסדר מה אני עושה עכשיו? איך אני יוצא מהסיפור הזה?״
״אני אשלח לך מספר טלפון של עורך הדין שליווה אותי בעסקאות שעשיתי ביוון. הוא מכיר את העניינים שם. דבר איתו.״ אמר, ושלח לי את מספר הטלפון שלך. ככה הגעתי אליך.
אורן הביא לי עותק של ההסכם שחתם עליו. ניסיתי להרגיע אותו, וקבענו להיפגש יומיים לאחר מכן, אחרי שאעבור בעיון על ההסכם (אי אפשר היה למשוך אותו יותר מיומיים. האיש היה ״פקעת של עצבים״).
ההסכם שקראתי היה מנוסח ברשלנות, או בכוונת מכוון מנוסח באופן שישאיר בידי החברה מרחב גדול לפעולה. כלל לא היה ברור מההסכם איך מתבצעת הרכישה ביוון - האם החברה רכשה/רוכשת את הבניין ומוכרת לאורן את הדירה, או שמא אורן ירכוש את הדירה שלו ישירות מהבעלים ביחד עם בעלי הדירות הנוספים. גם הכספים המשולמים לחברה, למעט התשלום הראשון שיועד לרכישת הדירה/בניין, לא היה פירוט כיצד ומתי הם מועברים לחברה. מועד למסירת הדירה לא נקבע כתאריך ספציפי, אלא כמספר חודשים מסוים ממועד רכישת הנכס (איזה נכס? הבנין? הדירה? מתי תבוצע בדיוק הרכישה?). כשהסתכלתי בגוגל לאתר את הבניין, התברר כי הוא בשכונה שלא בדיוק קרובה למרכז אתונה (מרחק של 6 תחנות רכבת תחתית מכיכר סינטגמה, למי שמכיר).
הפגישה הבאה עם אורן היתה הרבה יותר קשה מהפגישה הראשונה. האיש, רואה חשבון מנוסה בעל משרד עם לא מעט לקוחות, החוויר בכסא כשהראיתי לו את ה״חורים״ בהסכם.
״מה אתה רוצה לעשות עכשיו?״ שאלתי אותו בסיום הסקירה שלי.
״אני צריך להבין ממך אם יש איך לקבל פה יותר בהירות לגבי העסקה, ואז להחליט אם אני ממשיך בעסקה או מוצא דרך לצאת ממנה״, אמר בפרקטיות האופיינית לרואי חשבון.
בערב, אחרי הפגישה אורן שלח לי סמס: יצאתי ממשרדך בתחושה של הקלה. ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון כשפניתי אליך. עכשיו נותר רק לחכות ולראות מה יהיה. בכל מקרה, לקח אחד למדתי מהסיפור הזה: לעולם לא לחתום על חוזה לפני שבדקתי היטב את כל הפרטים.
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.