״אני חייב שתעזור לנו״ אמר מיד בתחילת הפגישה. ״רכשנו את הקרקע לפני כ-15 שנים ומשה ניהל עבורנו את החברה וטיפל בכל שנדרש. עם הזמן התחלנו לשמוע בקהילה שמשה נקלע לצרות ושיש בעיות עם הקרקעות שרכש וחברות שניהל.
כשפנינו אליו הוא שלח אותנו לדבר עם דוד, רואה החשבון שטיפל לדבריו בחברות מטעמו. דוד הרגיע אותנו ואמר שהכל בסדר עם החברה שלנו.״
״יופי״, אמרתי.
״אבל לפני כמה ימים התקשר אליי הבן של דוד וסיפר שאביו נפטר לפני מספר חודשים ושככל הנראה החברה שלנו נסגרה. הוא לא ידע להגיד לי למה״
ביקשתי לראות את המסמכים שיש לו ומיד צילמתי והעברתי למשרד המקומי כדי שיבדקו את סטטוס החברה וסטטוס הקרקע.
למחרת כשקיבלתי את התשובות חשכו עיניי. החברה קיימת ופעילה (אם כי יידרשו מספר פעולות ברשם החברות המקומי כדי להשאירה פעילה), אבל הקרקע לא על שם החברה מזה מספר שנים. בדיקה מעמיקה יותר גילתה כי התנהל הליך משפטי במסגרתו הקרקע נמכרה לצד שלישי.
תתארו לעצמכם את ההפתעה של הלקוח.
קיבלנו אור ירוק להעמיק את הבדיקה, אם כי הסברתי ללקוח שהסיכויים להחזיר את הקרקע לבעלות החברה קלושים.
הבדיקה המעמיקה יותר העלתה כי חברה הקשורה למשה הגישה תביעת חוב נגד החברה (שמשה היה האדמיניסטרטור שלה ובעל מניות בה), החברה לא התגוננה ובית המשפט פסק כנגדה והורה למכור את הנכס שבבעלות החברה, הקרקע, ולשלם את החוב.
הלקוח כבר לא היה מופתע בשלב הזה. הוא הבין שנעקץ. הבין שסמך על צד שלישי ולא היה מעורב בהשקעה, לא התעניין ולא בדק במהלך השנים מה קורה עם ההשקעה שלו, ועכשיו זו ירדה לטימיון.
כחודש לאחר הפגישה צלצלתי ללקוח והזמנתי אותו לפגישה.
״הסיפור שלכם לא עזב אותי. לא יכולתי לוותר ככה סתם״ אמרתי ״המשכנו לחפור על חשבוננו. פנינו למוציא לפועל ובדקנו את התיק. מסתבר שהמגרש נמכר במחיר די סביר ונותרו אצל המוציא לפועל 20,000 יורו ששייכים לחברה והוא חיכה שמישהו יבוא לדרוש אותם. אני יודע שזה לא הרבה, אבל זה בכל זאת משהו.״
״אני לא מאמין״ הוא אמר ״בחיים שלי עוד לא נתקלתי בדבר כזה. אני לא יודע איך להודות לך. זה לא הכסף, זה הנחישות, האכפתיות, המחשבה. תודה״
הסיפורים מבוססים על מקרים מהשטח. פרטים מזהים שונו. אין לראות בהם ייעוץ משפטי.