76 שנה, ומדינה אחת שלא ניתקה את הקשר

i.ערב אחד באופרה

החגיגה הרשמית של שגרירות ישראל ברומניה לציון 76 שנים למדינה נערכה באופרה הלאומית של בוקרשט. על החזית נתלו שני דגלי ישראל ארוכים, ועל הבמה הוצגה הברכה ברומנית „La mulți ani Israel 76”, כלומר ״מזל טוב לישראל בת ה-76״, לצד דגלי שתי המדינות. נושא הערב היה ״גבורה ישראלית״.

במרכז התוכנית הופיעה מקהלת התלמידים של בית הספר לאודה-ראות בבוקרשט, בחולצות לבנות ועם דגלי ישראל קטנים ביד, לצד הרכב תזמורתי. השנה הזאת הייתה שונה מקודמותיה: על דשי החליפות של רבים מהאורחים, ובהם השגריר, נענצה סיכה צהובה, סמל הקריאה להשבת החטופים.

לשגריר ראובן עזר זו לא הייתה הופעה טקסית בלבד. בדבריו באותו ערב אמר, לפי הדיווח ברומנית, שאחרי 7 באוקטובר ישראל גילתה מי חבריה האמיתיים, ושהתמיכה הציבורית בה ברומניה הולכת וגדלה. כדי להבין למה המשפט הזה נשמע טבעי דווקא בבוקרשט, צריך לחזור 76 שנה אחורה.

ii.1948: הכרה מהחודש הראשון

רומניה הכירה במדינת ישראל זמן קצר אחרי הקמתה, והיחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו ב-11 ביוני 1948. רומניה של אז הייתה כבר מדינה קומוניסטית בדרך אל הגוש הסובייטי, אבל החשבון שלה עם ישראל היה מורכב מראשית הדרך. הסיבה העיקרית ישבה בתוך גבולותיה: אחת הקהילות היהודיות הגדולות שנותרו באירופה אחרי השואה.

iii.העלייה: כ-400 אלף איש

בין 1948 לנפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 עלו מרומניה לישראל, לפי ההערכות המקובלות, בין כ-380 אלף לכ-400 אלף יהודים. זו אחת מקבוצות העלייה הגדולות בתולדות המדינה. בשנים הראשונות יצאו עשרות אלפים בגל אחד, ואחר כך נפתחו ונסגרו השערים לסירוגין, לפי צורכי המשטר.

בשנות ה-60 עד ה-80 הפכה ההגירה לעסקה שקטה בין המדינות. ישראל שילמה למשטר הרומני תמורת כל אשרת יציאה, בכסף ובסחורות. הסיפור נחשף במלואו רק אחרי מהפכת 1989, ותועד בין היתר בספרו של ההיסטוריון ראדו יואניד, ״The Ransom of the Jews״. הסכומים לנפש שמופיעים במקורות שונים אינם אחידים, אבל העיקרון ברור: ישראל קנתה חירות לאזרחיה העתידיים, ורומניה קיבלה מטבע זר.

התוצאה מורגשת עד היום. מאות אלפי ישראלים הם עולי רומניה, ילדיהם ונכדיהם. רומנית נשמעת ברחובות חיפה, באר שבע ואשקלון, והקשר המשפחתי עם ״הארץ הישנה״ לא נקטע.

כשמוסקבה ניתקה את היחסים עם ישראל ב-1967, ושאר הגוש הלך בעקבותיה, רומניה נשארה.

iv.1967: המדינה שלא ניתקה

אחרי מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות את יחסיה עם ישראל, ובעקבותיה עשו זאת בולגריה, צ׳כוסלובקיה, הונגריה ופולין. רומניה הייתה המדינה היחידה בגוש הסובייטי ששמרה על יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל.

ההחלטה לא נבעה רק מאהדה. ניקולאה צ׳אושסקו בנה לעצמו מדיניות חוץ עצמאית מול מוסקבה, וישראל הייתה אחד הכלים להפגין אותה. אבל המשמעות בשטח הייתה מוחשית: ב-1969 שודרגו היחסים לרמת שגרירויות, וישראל החזיקה שגרירות פעילה בבירה קומוניסטית אחת לפחות, לאורך כל שנות הנתק עם שאר מזרח אירופה.

v.1977: הערוץ דרך בוקרשט

היחסים החריגים הפכו את בוקרשט לנקודת מגע בין ישראל לעולם הערבי. ראש הממשלה מנחם בגין ביקר ברומניה באוגוסט 1977, וצ׳אושסקו היה אחד הערוצים שדרכם עברו מסרים בין ירושלים לקהיר, חודשים ספורים לפני ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים בנובמבר אותה שנה.

vi.אחרי 1989: מגוש למערב

נפילת המשטר הקומוניסטי בדצמבר 1989 פתחה פרק חדש. רומניה הצטרפה לנאט״ו ב-2004 ולאיחוד האירופי ב-2007, והיחסים עם ישראל עברו מדיפלומטיה של המלחמה הקרה לשותפות של מסחר, ביטחון, תיירות ואנשים. טיסות ישירות מחברות היום את תל אביב לבוקרשט ולערים נוספות, ורבים מצאצאי עולי רומניה השיבו לעצמם את האזרחות הרומנית, וממנה גם דרכון של האיחוד האירופי.

המעבר הזה יצר גם גשר כלכלי. משקיעים ויזמים ישראלים מכירים היום את השוק הרומני מקרוב, חלקם דרך השפה והמשפחה, חלקם דרך עסקאות. עו״ד אילן ליבוביץ, שרומנית היא שפת אמו, החל את עבודתו בנדל״ן בחו״ל ברומניה ב-2007, השנה שבה הצטרפה רומניה לאיחוד האירופי.

vii.ציר הזמן

1. 11 ביוני 1948רומניה וישראל מכוננות יחסים דיפלומטיים.
2. 1948-1989כ-380 עד 400 אלף יהודים עולים מרומניה לישראל.
3. יוני 1967אחרי מלחמת ששת הימים, רומניה היא המדינה היחידה בגוש הסובייטי שאינה מנתקת יחסים עם ישראל.
4. 1969היחסים משודרגים לרמת שגרירויות.
5. 1977ביקור מנחם בגין ברומניה. בוקרשט משמשת אחד הערוצים בדרך לביקור סאדאת בירושלים.
6. דצמבר 1989נפילת המשטר הקומוניסטי.
7. 2004 · 2007רומניה מצטרפת לנאט״ו ולאיחוד האירופי.
8. 2024ערב יום העצמאות ה-76 של ישראל באופרה הלאומית בבוקרשט.

76 שנה אחרי, הסיפור של ישראל ורומניה הוא קודם כול סיפור של אנשים: מי שעלו, מי שנשארו, ומי שחוזרים היום לבוקרשט כדי לבנות, להשקיע ולחגוג. בערב אחד באופרה, תחת שני דגלים, כל השכבות האלה עמדו באותו אולם.